Оригинал:
שמעון אדף. דג
הוא שוכח.
כן, אני שוכח
הימים עוברים מהר,
מתוך דאגה.
אני מתמלא שקיפות ועצב.
מה אני יודע?
פעם היה שמי אורפיאוס
או איקרוס,
זה לא משנה.
עכשיו אני יפה,
אני דג מזכוכית.
מפעם לפעם, באמצע שנתי
אני מרגיש צפרנים אימות
קורעות בבשרי.
- תרגע.
אתה נפלת.
אי אפשר שזאת אמת.
אבה שלך הכין לך
זימים מעשבי ים,
סנפירים מקנוקנות.
אתה יפה מאוד עכשיו,
אתה דג מזכוכית ונציאנית.
אתה לא זוכר?
הוא לא זוכר.
